את התואר "בכיר הכליזמרים" לא אני נתתי למוסא ברלין. העניק אותו פרופסור אדווין סרוסי, ראש המכון לחקר המוסיקה היהודית של האוניברסיטה העברית בירושלים. החוקרים הקדישו עשרות שנים כדי לעקוב אחר מוסא ברלין והתפתחותו, הקליטו את ניגוניו וראיינו אותו. ובעצם ביססו על יצירתו ואישיותו את התיזה בדבר מסורת הכליזמרים הארצישראלית, שהוא נושא הלפיד האחרון שלה.
"אברהם סגל" – כותב יעקב מזור בספרו על הכליזמרים – הוא "מעצב הרפרטואר הארצישראלי… נחשב נציג מובהק של הכליזמרים בארץ ישראל במאה העשרים. סגל ינק ישירות מדור המהגרים, אשר יצר את הרפרטואר המקומי, הוא תרם תרומה חשובה לעיצובו ולימים היה הכליזמר הראשי בהילולה במירון, הארוע הכליזמרי המרכזי בארץ במשך שנים רבות".
המפגש בין מוסא ברלין לבין אברהם סגל, יצר את מה שניתן לכנות "הכליזמר הישראלי הראשון". זאת, משום שברלין ממזג בתוכו ניגודים. מחד הוא ישראלי לכל דבר ואוזניו כרויות לדברים שמחוץ לחברה החרדית ומאידך הוא דבק בסגל והופך להיות ממשיך דרכו.
(זאב גלילי , יליד צפת, מתוך הגיון בשיגעון מקור ראשון 23 מאי 2003)
בפסטיבל צפת נופיע בהרכב "משפחתי" : אלישיב בתופים ואודהליה בקלידים
